החלטה בתיק עפ"א 29798-10-11

1.      לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערר על החלטת בית הדין האזורי בתל- אביב יפו מיום 21.8.11 (השופטת אופירה דגן - טוכמכר; פ' 5687-02-11) אשר הורתה למבקשת להעביר למשיבה בתוך 60 ימים את המידע הסטטיסטי שברשותה, בדבר הליכי האכיפה שננקטו בעבירות שעניינן העסקת עובדים זרים במשק בית, ושבוצעו בין השנים 2008-2010, תוך ציון מועד ביצוע העבירה וההליך שננקט (קנס מנהלי/ כתב אישום).

הבקשה להארכת מועד

2.      ביום 17.10.11 הגישה המבקשת הבקשה דנא להארכת המועד להגשת ערר על החלטת בית הדין, כאמור. המבקשת ציינה כי החלטת בית הדין הגיעה למשרדי המבקשת ביום 4.9.11 וכי הסיבה לאיחור בהגשת הערר נעוצה בתקלה בהעברת פניית הלשכה המשפטית של רשות ההגירה להגשת ערר, שנשלחה לכתובות לא נכונות בפרקליטות המדינה ולא הגיעה לייעדה, אלא רק ימים ספורים טרם הגשת הבקשה. עוד ציינה ב"כ המבקשת כי בשל כך לא היה לאל ידה להיערך ולהגיש הערר אלא ביום בו הוגש.

עוד ציינה המבקשת לעניין סיכויי הערר כי הינם גבוהים באשר בית הדין הורה על מסירת המידע על אף שקבע כי המידע אינו בגדר "חומר חקירה" וכן כי הדרך לקבלת המידע הינה בהגשת בקשה בהתאם לחוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק חופש המידע").

3.      המשיבה ציינה בתגובתה כי נוכח העבירות בהן הואשמה, ראוי היה כי המבקשת תנקוט כנגדה הליך מנהלי ולא הליך פלילי כפי שנקטה; אי לכך עתרה לקבלת המידע הסטטיסטי שברשות המבקשת, כאמור, ובדין קיבל בית הדין האזורי את הבקשה.

כן ציינה המשיבה מדברי ההסבר לסעיף המקנה לבית המשפט סמכות להאריך המועד להגשת ערר, כי הארכת המועד נועדה למקרים בהם אדם (ולא המדינה) לא היה מודע לזכויותיו ועל מנת לא למנוע לחלוטין האפשרות לערור במקרים אלו.

עוד, ציינה המשיבה, כי, בניגוד למופיע בערר, בית הדין קמא לא קבע כי אין החומר המדובר בגדר "חומר חקירה".כמו כן הובאה תשתית עובדתית ראשונית להוכחת האכיפה הבררנית כנגד המשיבה עם ההפניה לפסקי דין בהם המסלול הפלילי של הדיון נבחר על ידי הנאשם בהגשת בקשה להישפט.

לעניין טענת המבקשת כי הדרך לקבלת הנתונים היותם של הנתונים הינה בהגשת בקשה בהתאם לחוק חופש המידע, השיבה המשיבה כי אמנם ניתן לקבל הנתונים באופן זה אולם, אין בכך כדי לשלול קבלתם בדרך זו של עיון בחומר חקירה ובמקרה דנן, בו מצויים הצדדים בהליך פלילי, פניה בהליך שלפי חוק חופש המידע, במסלולו המנהלי, עלולה לסרבל את ההליך ולהביא את הצדדים להתדיינויות בפני שני טריבונאלים שיפוטיים שונים.

בנוסף, טענה המשיבה, כי הפסיקה נתנה פירושים מרחיבים למונח "חומר חקירה" גם לראיות "השייכות באופן הגיוני "לפריפריה של האישום"".

4.      המבקשת השיבה לתגובה כי, עצם פנייתה של המבקשת, בבקשה בהתאם לחוק חופש המידע, מוכיחה בעליל כי אין החומר המבוקש בגדר "חומר חקירה".

הכרעה

5.      על החלטת בית משפט בבקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74(ה) ל חוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי"), ניתן, בהתאם לסעיף קטן (ה), להגיש ערר בתוך 30 ימים:

"על החלטת בית משפט לפי סעיף זה ניתן לערור לפני בית המשפט שלערעור שידון בערר בשופט אחד; הערר יוגש בתוך 30 ימים מיום שניתנה החלטת בית המשפט, ואולם בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת הערר מטעמים שיירשמו."

במקרה דנן, התקבלה החלטת בית הדין במשרדי המבקשת ביום 4.9.11 ועל כן, המועד האחרון להגשת הערר חל ביום 4.10.11 והערר הוגש באיחור.

אותו סעיף קטן קובע גם כי בית המשפט רשאי להאריך את המועד להגשת הערר מטעמים שיירשמו; ודוק: אין המדובר ב"טעם מיוחד" כפי שנדרש בהליך אזרחי, אלא שיקול הדעת הנתון לבית הדין רחב יותר .

 עם זאת, על המבקש הארכת מועד בהליך להראות טעם לאיחורו בפתיחת ההליך וכן על בית הדין לבחון את סיכויי הערעור וכל זאת תוך איזון בין "הנסיבות האישיות של המבקש לבין האינטרס הציבורי של עקרון סופיות הדיון והאכיפה היעילה של הדין הפלילי" .

6.      בחינת הסיבה לאיחור אינה מעלה כל טעם להארכת המועד להגשת הערר שכן, העברת המעטפה ובה המלצת משרד התמ"ת לערור על החלטת בית הדין לכתובת הלא נכונה- אינה סיבה מוצדקת לאיחור; על המבקשת, על מוסדותיה, ככל צד לדיון בבתי המשפט, לדאוג להעברת המידע באופן מוסדר בין גורמיה השונים ובכך להימנע מסיכון של אי עמידה במועדים אותם קצב המחוקק או בית המשפט להגשת מסמכים לבתי המשפט השונים.

עם זאת, עיון בהודעת הערר, כמו גם בהחלטת בית הדין האזורי, מעלה כי הסוגיה המועלית בו נוגעת למידע שזכאי לקבל נאשם על מנת להוכיח טענה של אכיפה בררנית והדרך לקבלת מידע שכזה. סוגיה זו ראוי כי תעלה על שולחנה של ערכאת הערעור לשם בחינת כל ההיבטים הנוגעים בה וזאת, מבלי לקבוע מסמרות באשר לסיכויי הערר להתקבל.

סוף דבר